פסק-דין בתיק ב"ל 3144-06-10

1.         עסקינן בתובענה, במסגרתה ביקשה התובעת להכיר בפגיעה בקרסולה כתאונת עבודה על פי משמעותה ב חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , תשנ"ה- 1995 (להלן:" החוק").

2.         ביום 4.2.10 הגישה התובעת את תביעתה לנתבע, במסגרתה תבעה דמי פגיעה בעבור התאונה מיום 4.3.09. ביום 24.3.10 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה נדחתה וזאת מהנימוקים הבאים:

" ....על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי 'תאונת עבודה' היא תאונה שאירעה

לעובד עצמאי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו,

לא הוכח לדעתי שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך...".

3.         ביום 2.6.10 הגישה התובעת את התובענה  דנן, במסגרתה ציינה את הדברים הבאים:

"במכתב הדחייה ששלחתם לי דחיתם את בקשתי לתשלום דמי פגיעה בטענה כי תאונתי

לא קרתה בזמן העבודה. 

ברצוני לתקן אתכם כיוון שנפלתי בתאריך 4.3.09 בחנייה של ביתי ברח' לאה גולדברג וזה

קרה בשעה 19:30 כאשר חזרתי מפגישת עבודה.

במסגרת עיסוקי הנני עוברת בין לקוחות, קובעת פגישות ונוסעת ממקום למקום. הנני

סוכנת ביטוחי חיים. כתוצאה מהפגיעה עברתי ניתוח קשה ומסובך בו השתילו לכף רגלי

פלטינות על מנת לאחות את השברים. הניתוח לא הצליח והנני מיועדת לניתוח נוסף. אני  פוסעת בצליעה ומתקשה ללכת מרחקים ארוכים. יש ברשותי תו חניה לנכה ממשרד התחבורה. פגיעתי שינתה את אורך חיי הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, לכן הנני מערערת על החלטתכם מכיוון שבדיוק עפ"י הגדרתכם לתאונת עבודה כך קרתה התאונה שלי בחזרה מיום העבודה לבית עקב משלח ידי".

4.         התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית על נסיבות קרות האירוע, עליו נחקרה בבית הדין ביום 2.6.11.

בנוסף, הגישה התובעת תצהיר של בתה, והנתבע ויתר על חקירתה הנגדית.

טענות התובעת

5.         לטענת התובעת, הינה סוכנת ביטוח עצמאית, אשר סיימה את עבודתה במשרדה ביום 4.3.09 בשעה 19:30 לערך ונסעה לביתה. לאחר שהחנתה את רכבה בחניה הציבורית שליד ביתה, החלה התובעת עושה את דרכה לביתה, ולאחר מספר צעדים נפלה ונפגעה ברגלה.

            מייד לאחר הנפילה, בעודה יושבת על המדרכה, התקשרה התובעת לבעלה על מנת שיסייע בידה לקום. משלא ענה לה, התקשרה לבתה, אשר הגיעה, סייעה לתובעת לקום, ופינתה אותה לחדר מיון.

            מרגע האירוע דבקה התובעת באמיתות גירסתה באשר לנסיבות התאונה.